קורסים ישנים

Teaching Schedule

2024

RetreatsCoursesMonth
Gladdening the Heart – Samadhi/Jhana retreat 5 – 12.1
17 – 20 סוף שבוע ב-אבו גוש 
24.1 – 2.2 ריטריט סמאדהי/ג׳האנה – 10 ימים בעין דור
Approaching Emptiness (W. Susy Keely) – to March
Deepening SMD course (W. Catherine McGee) – to March
January 24
אמנות השלווה: תרגול הסמאדהי – עד אפריל
לראות היטב (תובנה) – עד אפריל
February 24
6 – 9.3 בעין דורLiberating Insight into the Emptiness of Self and Experience (W. Juha Penttilä) – to MayMarch 24
26.4-3.5 Liberating Wisdom: Emptiness retreat W. Juha Penttilä, Nirodha, Finland

19.4 – 21.4 Weekend retreat in Karlsruhe: Nourishing Samadhi
Skill in calm and happiness — A short introduction to Samadhi practice (W. Sari Markkanen) – to May April 24
20 – 27 Calm and contented heart W. Sari Markkanen, Gaia houseMay 24
21-29 Eye of the Heart, W. Catherine McGee, GHלראות היטב (תובנה) עד אוגוסט
Deepening Soulmaking (W. Catherine McGee) – to August
June 24
13-14 Online Intro to Soulmaking (BCBS)Emptiness Summer sessions (W. Susy Keely) – to AugustJuly 24
August 24
Foundations for Soulmaking (W. Catherine McGee) – to Dec.
Deepening Soulmaking (W. Catherine McGee) – to Dec.
Deepening Emptiness (W. Susy Keely) – to Dec.
September 24
11-18, Liberaing Ways of Looking, W. Kirsten Kratz, Online, GHOctober 24
20-29 עם קרן ארבל בעין דורלראות היטב (תובנה) – עד ינוארNovember 24

2023

OccasionalIn-person and online retreatsOnline coursesMonth
27.7: GH Dharma Hallאמנות השלווה: ריטריט סמאדהי מקוון ופיזי (תל אביב)
Emptiness summer sessions with Susy Keely

Exploring Analytical Practices – Establishing the View of Emptiness, with Juha Penttilä
August 23
24.8: GH Dharma HallThe Eye of the Heart: Tracing a Path to Soulfulness; Residential Retreat With Catherine McGee In Gaia HouseFoundations of a Soulmaking Dharma: Re-evaluating Emptiness, Imagination, Sacredness and Desire An online study and practice course guided by Catherine McGeeSeptember 23
Liberating Ways of Looking
Residential Retreat
With Kirsten Kratz In Gaia House
October 23
Gaia House personal/group residential retreat 2 weeks/1 monthNovember 23
December 23

חיבור דהרמה: הקדמה ל״ראייה שמשחררת״

״ראייה שמשחררת״ יצא לאור לפני עשור, והוא עדיין בתהליכי קליטה. במובנים מסויימים, הוא נקלט היטב. יחידים וקבוצות של מתרגלים מוצאים את הגישות שמוצעות בו לתרגולי מדיטציית תובנה כמועילות, מבהירות ומוליכות לעומק. ואולם האוצר שהספר מציע עוד רחוק מלהיות ממוצה.

״ראייה שמשחררת״ עשוי להיראות כדומה לעוד ספרי דהרמה רבים וטובים, שמציגים גישות יצירתיות ושיטתיות שמוליכות מאי נחת אל חופש מאי נחת, שמוליכות מהבנוי והמפוברק אל עבר הבנוי פחות, ואולי אפילו אל מעבר לכל בנייה שהיא. ו״ראייה שמשחררת״ הוא אכן, במובן מסויים, ווריאציה על נושא דומה, אבל הוא שונה ויוצא דופן במובן חשוב אחד לפחות.

המובן הזה הוא הכיוון ושלמות של המהלך שב״ראייה שמשחררת״ שעשוי להתגלות, ועל כל שכן להתממש, רק מתוך עבודה ותרגול יסודי עד לעומק הספר.  

אפשר לנסח את הכיוון הזה כך: ״ראייה שמשחררת״ מבקש להנגיש את השחרור שאפשרי דרך תרגול מדיטציית התובנה, ואז, באופן חווייתי, לשחרר את חוויית השחרור עצמה מהמבנים שכובלים אותה, לשחרר את השחרור ממקומו כנמצא ׳מעבר׳, מבלי לבטל את הטרנסצנדנציה המוחלטת שלו. 

כל כך הרבה מהתרגול הוא בדיוק מסע לכיוון מה שנמצא מחוץ לתחומי הסבל, מסע מדורג של דעיכת התפיסה ושל הדוקהא הכרוכה בה, ופניה מכוונת או אגבית אל מה שנמצא מחוץ לכל שדה התפיסה הזה. מגע ומפגש כזה היה משמעותי עבור רוב, והוא משמעותי לכל מי ש-מממש אותו. כך עבור מי שהולך לכיוון הזה, דרך שלל התפיסות המפוברקות פחות שמגשרות בינו לבין שדה התפיסה היומיומי יותר, ו-וודאי שכך עבור מי שבא במגע ישיר עם האפשרות הזו והופך אותה לנקודת ציון מהימנה. 

אלא שהגשמה כזו, מלאה או חלקית, גם מביאה איתה שאלות ובעיות אפשריות. ובראש ובראשונה את השאלה: "לנוכח אפשרות מכריעה ומשמעותית כל כך, האם ואיך אני יכול למצוא טעם וחיות כנה ושוות ערך בכל מה שהוא אחר מזה?" או: "האם ואיך אני יכול להשאר קרוב לאותה תחושת חופש ואמת מכריעה, שבה כל מה שהוא מפוברק דעך, כולל זמן, מרחב וכל תחושת עצמי או עולם, מבלי להפחית מיופיו וערכו של כל מה שמופיע על גבי זמן, בתלות במרחב, בתלות באישיות וייחוד?".

רוב אמר לי בראיון פעם, ש"ישנו הרעיון של 'שלוש הנעות הגלגל, ובעיני מתרגל מיומן יכול לחוות את שלושתן, כתהליך אורגני של התפתחות התרגול שלו". באופן גס אפשר לומר, ששלוש הנעות הגלגל מתייחסות כאן להוראה שבקאנון הפאלי כראשונה, לתובנת הריקות כפי שמנוסחת בדרשות המהיאנה ובמסורות של המהיאנה ההודית כשניה, ולאפשרות של גילויים מיסטיים ויצירתיים שמבוססים על הבנת הריקות כשלישית.  

כוונתו היתה: דרך הפחתת הבנייה של כל הדברים המפוברקים, הבנויים, מתרגל יכול להפתח אל הבלתי מפוברק. אלא שהוא לא צריך לעצור שם, באופן תרגול שמותיר על כנה את השניות של ה״בנוי״ וה״בלתי בנוי״. והוא גם לא חייב ׳לקפוץ׳ למערכת תרגול אחרת כדי להמשיך הלאה. מתוך אותה מתודיקה תרגולית ואותן חוויות אפשר להסיק שכל מה שנחווה תלוי בתודעה היוצרת אותן, ולכן לא אמתי באופן שבו הוא נדמה. על סמך תובנה כזו אפשר להמשיך ולראות שהתודעה עצמה, על כל פניה ופעולותיה, ריקה גם היא, וכך הזמן שבו כל זה קורה, וממילא הבלתי מפוברק, והסבל והשחרור עצמם. דרך סוג כזה של חקירה השחרור שהבלתי מפוברק נושא מתגלה כמאפיין של כל הדברים. לא רק הבלתי מפוברק נמצא מעבר לכל תחומי התפיסה; כל הדברים הנגלים בזמן, והזמן עצמו, נושאים את החותם של אותה טרנסצנדנציה, שאינה נפרדת מההתגלות שלהם. כל הדברים נחווים כמשוחררים מטבעם. וכך יצירתיות של התפיסה, שממילא לא יכולה להיות נפרדת מריקות, היא אך מתבקשת.

במלים אחרות, ״ראייה שמשחררת״ פותר את הבעיה של ההשענות על השלילה או על הבלתי מפוברק כמנוגד ל״סמסארה״ על ידי הליכה עד תומה של התובנה המגלה את הריקות. משום שלא ניתן באמת למצוא זמן, לא ניתן באמת למצוא את הבלתי מפוברק, אבל כל השאר הוכח כבר כמפוברק ולכן כריק. מעבר לתפיסות של אמיתיות או אי אמיתיות, לא נותר אלא להתפלא ולברך את המסתורין.

עבור מתרגלים מסורים, ניסוח כזה של הדרך עשוי לעשות הבדל ממשי, טקטוני, בחוויית התרגול והחיים.  

הדרך שמוצעת בספר הזה היא מפורטת, מלאה בהבחנות עדינות ומרגשות. יש ללכת בה בקפדנות ובהתמסרות, וללא קיצורי דרך. מאז לכתו של רוב, הכריזמה וכוח הנשמה שלו כבר לא בנמצא, או לפחות לא באותו האופן. אבל הדרך פתוחה, ומחכה שיהלכו בה.   

יולי 2024

לגבי ריקות ומודעות, ומחשבה קצרה על האופן בו הנחיות ״הצבעה״ (Pointing out) משתלבות בהצגת הדהרמה של רוב ברבאה

פיסקה אחת ב״ראייה שמשחררת״ (בתרגום קרן שפי) מתחילה בציטוט הזה מדרשות ״שלמות החכמה״: ״התודעה לא קיימת כתודעה. טבע התודעה הוא הזוהר.״ וממשיכה: ״כאן המשמעות של ״זוהר״ כוללת במכוון גם את הידיעה וגם את ריקות הידיעה הזאת, ובמילה אחת רומזת על האחדות הבלתי ניתנת להפרדה של שני ההיבטים. מבוטאת כאן הבנה מעמיקה ומהממת, שמנפצת את כל ההמשגות האינטואיטיביות שלנו ביחס לטבע ההכרה.״

קריאה ב״ראייה שמשחררת״ מבהירה שרוב מצביע על ריקות התודעה, ומציע לגשת ולהוכיח את ריקותה בדרכים שונות. הוא ניגש אליה לאחר שריקות התפיסה הוכחה על ידי ראיית הדעיכה של הדברים, ואולי בעזרת אמצעים אחרים (הוא מציע זווית על ריקות המודעות גם לפני כן, אבל תובנה מבוססת התנסות על דעיכת התפיסה מאפשרת מבט מעמיק הרבה יותר). ובעקבות ראיית הריקות הזו, ניתן לראות שכל תחושה וחוויה של תודעה, מעודנת או גסה, צרה או אינסופית, עולה-ונעלמת או כזו שמרגישה נצחית, היא תלויה באופן בלתי נפרד בתפיסה. כך, עם הדעיכה וההפסקות המוחלטת של התפיסה, גם כל דבר שניתן לחשוב עליו כ״מודעות״ דועך לחלוטין.

וכמובן מאליו, בנקודה מסויימת, אחרי ובמהלך שההתובנה לגבי ריקות המודעות נחקרה מזוויות שונות, מובלעת ההזמנה לשהות המודעות שרווייה בהבנה הזו. כך קורה בפועל למי שמתרגל.ת עם הספר. אבל הניסוחים של הספר, שמצביעים על הזווית של התובנה לגבי הריקות הזו, לא מספרים ישירות על האפשרות של שהייה, השתקעות, סמאדהי – בידיעה ותובנה לגבי ריקות הידיעה, שזורות יחד. והנסיון שלי הוא, שלעתים קרובות מתרגלים.ות שעובדים.ות עם הספר, באמת לא מבלים.ות זמן ארוך מאוד בידיעה שרווייה בתובנה שנבעה מתרגולי השלילה. אבל הפיסקה הזו דווקא כן עושה זאת. ובזה היא דומה להנחיות ״הצבעה״ ״Pointing out", שאפשר לקרוא אותן כ-בדיוק זה: הזמנה לשהייה בתחושת מודעות שרוויה בידיעת הריקות של אותה מודעות. ידיעה שמוליכה, באופן טבעי, ליותר ויותר עידון, ולפעמים משלבת אלמנטים של שלילה שמעדנים אף יותר.