ההנחיות היפות של הבודהא לתרגול עם היסודות מציעות ״חבילה״ של תרגול סמאדהי ותובנה הולכים ומעמיקים, שהרגישו מתאימים מאוד לריטריט סוכות, שהסתיים זה עתה.
מהו התפקיד, ומהם הפוטציאלים של תרגול עם היסודות?
בדרשה ״ניתוח של היסודות״ הבודהא הנחה לתפוס את החוויה דרך הפריזמה של ארבעת חמשת או ששת התכונות או האלמנטים. הארבעה או החמישה הראשונים הם תכונות של חומר: אדמה, אוויר, מים, אש, חלל. והשישי – התכונה או האלמנט של ״תודעה״.
וכאשר הבודהא מנחה כך, הוא ממען את ההרהור והרגישות הזו לאותו הכיוון:
הוא מאפיין את היסוד, התכונה – כפי שהיא מופיעה בתוך הגוף, ומפרט את הביטויים שלה שלה. ואז מצביע על הזהות בין התכונה של אדמה בתוך הגוף ומחוץ אליו. ואז מציע לראות את היסוד או התכונה הזו בהבחנה שרואה: ״זה לא אני, זה לא שלי:
These are the six properties: the earth property, the liquid property, the fire property, the wind property, the space property, the consciousness property.
“And what is the earth property? The earth property can be either internal or external. What is the internal earth property? Anything internal, within oneself, that’s hard, solid, & sustained [by craving]: head hairs, body hairs, nails, teeth, skin, flesh, tendons, bones, bone marrow, kidneys, heart, liver, membranes, spleen, lungs, large intestines, small intestines, contents of the stomach, feces, or anything else internal, within oneself, that’s hard, solid, and sustained: This is called the internal earth property. Now both the internal earth property & the external earth property are simply earth property. And that should be seen as it actually is present with right discernment: ‘This is not mine, this is not me, this is not my self.‘ When one sees it thus as it actually is present with right discernment, one becomes disenchanted with the earth property and makes the earth property fade from the mind.
אז בעצם, ישנן כאן כמה הזמנות תרגול יפות:
(1) תשומת לב מבחינה לחוויית הגוף, שמאפשרת פשטות וקרקוע.
(2) .פרישות מהתפיסה של הגוף במונחים של אטקרטיביות/אי אטרקטיביות
(3) .סמאדהי, אחדות, השתקעות – שנוצר מהאיחוד של התפיסה אל תוך האלמנט המסויים הזה, ומתוך האיחוד של פנים וחוץ
(4) תפיסה של חוויות הקיום (בטח אם כוללים.ות את המודעות) במונחים לא אישיים, שבהקשר של התרגול עם תכונות החומר או היסודות מגיעה בקלות עם תפיסה של קשר וחיבור.
(5) .עם אי ההיקסמות מהיסוד, היסוד, מישור הקיום הזה, דוהה
אז התרגול הזה מאפשר ״חבילה״ די שלמה, שמאפשרת קשיבות, אי הקסמות מהגוף במונחים של אטרקטיביות/איאטרקטיביות, סמאדהי ואחדות של גוף לב ותודעה, תפיסה במונחי לא-אני, וראייה של דעיכה או דהייה.
כך נתרגל:
אז איך נתחיל?
- קודם כל ממגע קשוב, פשוט, אוהד. רגיש לחוויית הגוף, כמו שהיא מגלה את עצמה.
- ואז ניגש לכל סוג של משקל, אדמתיות. תחושת המגע והקרקוע. והרחבה של הקשב אל האדמה שמסביב. אל המשקל שלה. הנרחבות שלה. החומריות. ונתאמן בלתת אמון. בלמסור את המשקל, לתקף את השייכות שלנו. מבחינה תחושתית ממש.
- וניתן תשומת לב דומה למה בגוף שהוא מוצק, חומרי, קשה, כבד, מקורקע, ולמה בחוץ שהוא מוצק, חומרי, קשה, כבד, מקורקע. אדמה, וגם עצים, ובניינים, ואוכל, וכל זה.
- ונעשה את זה עכשיו בישיבה, ואז לאחר מכן, בהליכה ובזמני הביניים.
- וההזמנה היא לעודד את תשומת הלב להרפות אל תוך זה. להשתקע בזה ממקום של אמון והתמסרות. ממקום שמתקף את השייכות. אז שימו לב, זה לא “פוקוס” cnuci במובן הצר של המילה, אלא השתקעות נבונה, הרפיה נבונה. אבל כן, מבחינה נכונה ב״לתוך מה אני מרפה״, ומתחזקת את הכיוון הזה.
- אז – אפשר לשים לב לכך שמה בחוץ ומה שבפנים הם לא מאוד שונים. לא שונים בכלל, בעצם, מהזווית הזו. ועם זה אפשר להשתקע עוד יותר, וליהנות מזה. זה מהנה עבור התודעה להיות לא תחומה, לא מוגבלת. זה דבר שאפשר ליהנות ממנו ולתחזק אותו. את ה״אין הבדל״.
- ומתוך זה, יכול להיות שתעלה תחושה שהקיום הוא לא כל כך תחום, ושהגוף הזה, שהוא, מהזווית הזו, אדמה, קשור ושייך ומורכב מאדמה, לא חייב שיגבילו אותי במונחים של ״אני״ ו״שלי״. שהוא חי מתוך ושייך לטבע. ואפשר לשבת במודעות כזו ורגישות כזו, שנותנת לחוויית הגוף להיות שייכת לטבע. לתת לטבע להיות הקרקע של הקיום, במקום התחושה של ״עצמי״ תחום וסגור כאן, במרכז של הכל. זו תחושה או אינטואיציה שתיפתח מתישהו, ואנחנו יכולים.ות ליהנות ממנה ולתחזק אותה.
- ועם ההשתקעות, יכול להיות שתחושת האדמה כמשהו אמתי ומובחן מתחילה לדהות ולאבד את הממשות שלה, ולהיעשות מעודנת יותר. גם מזה אפשר וכדאי מאוד ליהנות. זה ייפתח כשזה ייפתח.
אנחנו לא נעשה את כל המהלך הזה עם אדמה, ורק אז נפתח את הרגישות למים, אש ורוח, אלא ניגע בכולם מהתחלה, וניתן להם להרוות את החוויה שלנו. ועל הבסיס הזה אנחנו נפנה לחלל וניהנה ממנו.
אחרי החלל, נפנה לתחושת המודעות. מבחינת הבודהא, ובאופן אידילי, היינו יכולים.ות להמתין עד שכל האלמנטים ותחושת החלל היו דוהים, והיתה נותרת רק מודעות טהורה, פנויה מכל אלו. יכול להיות שלחלקכם.ן זה אפשרי במידה כזו או אחרת. אבל מפאת הזמן, אנחנו נפנה אל תחושת המודעות, ונאפשר לאלמנטים, כולל לחלל, לדהות מתוך ההשענות עליה.
הבודהא הציע שנמשיך על הדרך הזו עד להתרה מוחלטת, ולתובנות הנובעות ממנה. על בסיס תחושת המודעות שנותרה עם הדהייה של השאר, נבחן את ההתהוות המותנית של החוויה, העלייה והדעיכה של מופעים, בדגש על הפילות המנטלית של וודאנה. הוא מציע להתייחס אליהם כך שיוכלו לדהות והמרחבים הלא-חומריים יוכלו לפתח. ובאמצעות הפסקת ההזנה של כל תפיסה שהיא, נהנה מהתרה מוחלטת, וכל התובנות שהיא מאפשרת. כך שתחושת המודעות, שמתגלה מתוך הרגישות לדעיכה של היסודות או התכונות, משמשת בסיס לתובנה שמובילה להתרה.
אנחנו כנראה לא נספיק לעשות את כל זה השבוע. אבל יש הרבה שאנחנו יכולים ויכולות ליהנות ממנו וללמוד דרך התרגול עם היסודות או התכונות בימים הקרובים, ועוד כמה ימים אציע הנחיות לגישה אל תחושת המודעות.
אוקיי, אז בואו נשב יחד ונתרגל עם אדמה, מים, אוויר, אש וחלל.
לאחר מכן, כשתתרגלו לבד, אפשר לבחור את זה מביניהם שהכי קל לעבוד איתו, להתחיל איתו, לתת לו להתבסס ומשם להמשיך לאחרים.
לתרגול הזה יכולים להיות כמה פירות ששווה להיעשות רגישים אליהם כשהם נפתחים:
- תחושה של קשר אל האדמה, אל העולם, שיש איתה יופי, הערכה, הוקרה. ֿ
- פשטות. במקום ״אני כך וכך״, לתפוס את הגוף ביחס ליסודותיו. זה משפט את היחסים, מקרקע ואוסף.
- תחושה של איחוד ואחדות של לב-גוף-תודעה-פנים-וחוץ, שאפשר ליהנות ממנו ולהשתקע לתוכו. זה יכול להיות מורגש בקלות בקשר בין אני-ואחר. זה קל לראות, כלפי מישהו.י אחר.ת, נניח מישהו.י שאת.ה מרגיש.ה מנוגד ונפרד ממנו (על ידי סלידה) שההבדל ביניכם.ן הוא לא אמתי, לא מהותי, וללא התמיכה הזו – הסלידה דועכת.
- תחושה של הקלה על העצמי: ״הנה, העצמי הזה, שאני כל הזמן צריך לדאוג לו, לראות מה איתו, לפקח עליו, לחוות דעתי עליו… אז הוא פחות שם, איכשהו. דרך המיקוד ביסודות החומר, בשייכות של הגוף הזה והתודעה הזו לטבע, העצמי פחות בולט, פחות תובעני ומעיק. ועם זה – יכולה לבוא תחושה של הקלה, התרה, שחרור כזה או אחר.
- ואולי גם עידון של התפיסה בכללותה. הדברים נידמים פחות מוצקים, כבדים. כל סוג של דהייה, דעיכה ועידון של התפיסה, שמביאה איתה הקלה ועדינות.
כאן אני מציע סשן מוקלט של תרגולי מיינדפולנס, נתינה וקבלה, ותרגול עם היסודות:
וכאן – המשך של אותה עבודה אל תחושת המודעות והמרחבים הלא-חומריים, על סביב אותה הדרשה
