ניסיתי להשען על גוף. הגוף נעלם.
שמחה? נעלמה.
שלווה נעלמה.
שקט בלבד התמיד לכמה שניות ונעלם.
ואז הכל נעלם, או נכון יותר לומר – הופיע שוב, מן הצד השני.
נאלצתי להודות – אין כאן כלום. נשענתי על זה. אין, אין.
אפילו זה – גס מידי.
אז פניתי – בודהא: נחווה אך אינו קיים. כך הוא כל זה. נחווה ואינו קיים.
שם יש משען נטול מציאות.
